טיולים לבוליביה

בוליביה היא לא רק צ'ה גאוורה.

בוליביה היא אחת המדינות הפראיות והמעניינות ביותר בדרום אמריקה, היא כוללת בתוכה אוצרות טבע, מגוון רחב של בעלי חיים, תרבות עשירה ומרתקת וארכיטקטורה קולוניאליסטית עתיקה. קרוב לשישים אחוזים מהאוכלוסייה הם אינדיאנים, ומרבית שאר האוכלוסייה מעורבת. הניבים האינדיאניים השונים עדיין נשמעים בכל מקום ברחבי המדינה. מנהגים עתיקים ומסורות דתיות עדיין מקובלים. כך שכל אדם שמעוניין לחזור אחורה בזמן ולהיות צופה מהצד של טבע, מקומות ואנשים, שלצערנו הולכים ונעלמים, בוליביה היא ללא ספק היעד אליו הוא צריך לשים פעמיו.
רפובליקת בוליביה קרויה על שמו של מי שכונה "המשחרר" של דרום אמריקה, סימון בוליבר, ומשתרעת על 1.1 מיליון קמ"ר. בוליביה שוכנת בדרום מערב אמריקה: בצפונה היא גובלת עם ברזיל, פרגוואי במזרח, ארגנטינה בדרום, וצ'ילה ופרו במערב.
הבירה המנהלתית של בוליביה, לה פאס, היא עיר הבירה הגבוהה ביותר בעולם – היא שוכנת בגובה של 3,600 מטרים מעל לפני הים. פירוש שם העיר בספרדית: השלום. בירתה החוקתית של בוליביה נקראת סוקרה.
בוליביה מהווה יעד נבחר לכל מי שמחשיב את עצמו כפריק של טבע ובעלי חיים שכן צורות הנוף שונות ומגוונות והטבע נשמר באופן פראי ויוצא מן הכלל ובעלי החיים משגשגים באין מפריע, בוליביה התברכה בעושר זני בעלי חיים: יגוארים, דובים, למות ואלפקות, דובי נמלים, צבים, תנינים, קונדורים ועוד.
האקלים בבוליביה די נוח לאורך כל השנה, בין החודשים מאי עד אוקטובר, החורף היבש מגיע, ואילו בקיץ (נובמבר עד אפריל) דווקא גשום. החורף היבש של בוליביה (מאי-אוקטובר) מתאים לנסיעה לאזורים הנמוכים- הטרופיים, אז הגשמים מועטים יחסית, החום נסבל, ויש פחות לחות ויתושים. בנסיעה לאזורים הגבוהים של בוליביה, אין למעשה זמן טוב. בחורף יהיה קר, ובקיץ יהיה גשום… פשוט מחליטים מה עדיף – גשם או קור.

בוליביה מעניקה לישראלים אשרת שהיה אוטומטית ל- 30 יום עם כניסתם למדינה. ניתן להאריך את הוויזה בעוד 30 יום בתשלום במשרדי ההגירה (165 בוליביאן לכל 30 יום הארכה). כל יום חריגה מתקופת האשרה יעלה לכם 10 בוליביאן, אותם תשלמו בעת היציאה מבוליביה.
תולדותיה של בוליביה מתחילות לפני יותר מעשרים אלף שנים. בני שבטים שונים, בעלי תרבויות מפותחות ישבו כאן, ובמיוחד מוכרים בני ה-Tiahuanaco, ששגשגו סביב אגם טיטיקקה, בין השנים 600-1200 לספירה. גם בני האינקה טבעו את חותמם על בוליביה, כחלק מממלכתם האדירה. אולם בשנת 1531 השתנה הכל, הספרדים שכבשו את בוליביה הביאו עימם מתיישבים מאירופה, שפה, כסף, נצרות קתולית ועוד השפעות אחרות שניכרות עד היום באזור כולו. שילוב זה, בין המקומי, להספני בולט גם כיום בטקסים ובפסטיבלים הצבעוניים. בשנת 1825 קיבלה בוליביה את עצמאותה. בין השנים 1884 ל- 1879 הייתה בוליביה שרויה במלחמה עם צ`ילה ובסיומה נעשו מאמצים גדולים, מצדה של בוליביה, להתאים את עצמה לדרישת השוק ולהפוך את מכרות הכסף שלה למכרות בדיל- ענף כלכלי שהגיע לשיא בזמן מלחמת העולם הראשונה ונשאר חשוב ומרכזי עד היום.
במאה האחרונה סבלה בוליביה ממלחמות קשות, מאבקי שלטון פנימיים, שלטון צבאי מדכא ואכזרי, חילופי ממשלות תכופים ומהפכות עקובות מדם. בשנות השישים החל צ`ה גווארה להנהיג את המהפכה עם צבא הגרילה שלו מתוך בוליביה. רק באמצע שנות השמונים החלה הפוליטיקה להתייצב מעט, והדמוקרטיה קנתה לה אחיזה מסוימת במדינה.

המטבע של בוליביה הוא בוליביאנו ו הכי מומלץ להתעסק עם פריטת כספים בעיר לה פאז. לה פז היא העיר הגדולה במדינה, ונחשבת גם הבירה (יחד עם העיר Sucre). היא נמצאת על בסיסו של קניון, כארבעה קילומטרים מעל פני הים. הנוף האנושי בה מגוון ומרתק. כדאי לבקר בכנסיית Iglesia de San Francisco, ובסמוך לה – שוק המכשפות. בעיר מפוזרים מוזיאונים נהדרים. ממזרח לעיר- על הפסגה המפורסמת והגבוהה ביותר- Illimani, 6460 מטרים. בדרך לשם אפשר לטייל ב-Valle de la Luna, או לבחור בטיול ב-Zongo Valley, שנמצא מצפון לעיר.
מדרום ללה פז, במרחק של 8 שעות נסיעה, נמצאת העיר אורורו Oruru. העיר מפורסמת בזכות המכרות הרבים הפזורים בסביבתה. כדאי לבקר באחד מהמכרות ולראות כיצד התושבים עובדים במקום ולועסים קוקה.
ללא ספק אחד מפלאי הטבע היפים בעולם הגורם השתאות לכל מבקר בו וכמובן המקום המפורסם ביותר בדרום אמריקה בכלל ובבוליביה בפרט הינו הסאלאר דה אויוני מדבר המלח הגדול בעולם, 12 אלף קמ"ר, 120 מטרים עומקו, גובהו כ- 3650 מטר מעל פני הים וכולו מלח בישול. בסלאר ניתן לראות השתקפות מדהימה של העולם על הקרקע, שקיעות עוצרות נשימה ונוף שבאמת לא ניתן לראות בשום מקום אחר. בסאלר עצמו יש הרגשה כאילו מהלכים על הירח כאשר לא יהיה שום דבר באופק מכל כיוון חוץ ממישור לבן עצום!

בגבולה של בוליביה עם פרו ישנו האגם הגבוה בעולם שאפשר לשוט בו אגם טיטיקאקה.
לאוהבי הרפתקאות וטורפים מימיים, במזרח בוליביה סמוך לגבול עם ברזיל אפשר לצאת לטיולים באזור הפנטאנאל שהוא איזור ביצות עם תנינים ודגי פיארנה.
גם לחובבי הארכיטקטורה יש מה לראות בבוליביה. העיר סוקרה, בירתה החוקתית של בוליביה נחשבת לאחת הערים שבהן השתמר סגנון הבנייה הספרדי הקולוניאלי באופן הטוב ביותר באמריקה הלטינית. רחובותיה בנויים שתי וערב, כמקובל בערים קולוניאליות. בעיר מבנים דתיים חשובים ובהם כנסיית סן לָסָארוֹ, שנבנתה ב-1544 כנסיית לה מֶרסֶד בעלת הקפלה המרשימה, מנזר סן פרנסיסקו חוויאר והקתדרלה שבנייתה החלה ב-1571 ונמשכה כמאה שנה. מבנים מרשימים אחרים בעיר כוללים את בית החולים שהוקם ב-1554, אוניברסיטת סן פרנסיסקו חוויאר, בית המשפט העליון, ואת קאסה דה לה ליברטאד ("בית העצמאות") שבו התכנס הקונגרס הבוליביאני לראשונה. הספרייה הלאומית של בוליביה שוכנת אף היא בסוקרה, ובה למעלה מ-100 אלף ספרים.

www.xn--6dbe2a9ah.com