טיולים לגואטמלה

גואטמלה- מדינה קטנה יחסית, אך מגוונת להפליא.

גואטמלה הינה המשך טבעי לטיול למטיילים במקסיקו. זוהי מדינה המתמצתת ומרכזת את הנופים הפיסיים והאנושיים של כל מרכז אמריקה: הרי הגעש שלה הם הגבוהים והפעילים ביותר, שרידי המאיה שבה המרשימים ביותר. גואטמלה היא מרכזה של תרבות המאיה במרכז אמריקה, והתרבות הילידית ממשיכה להתקיים בשרידים העתיקים של טיקאל (Tikal), בטקסים המאיים/קתוליים של צ'יצ'יקאסטנאנגו (Chichicastenango) ובשלל הצבעים בלבושם היומיומי של האינדיאנים הילידיים.

שני אלמנטים מזוהים במיוחד עם גואטמלה: הציפור הלאומית, הקצאל – יצור מרהיב ביופיו, שכמעט נכחד מן העולם, בשל בירוא היערות והצייד הבלתי חוקי, ותרבות המאיה. גואטמלה מתאפיינת בפולקלור מקומי עשיר, המורכב ממסורת ודת אדוקה, תרבות מרתקת, תושבים נעימים, מוזיקה לטינית ומסורתית, טקסים פולחניים, עבודות יד ולבוש מסורתי.
בני המאיה עדיין עורכים טקסי פולחן פגאניים ושומרים באדיקות על המסורת והמנהגים. הגואטמלים מייצרים עבודות יד רבות, בהם: עבודות אריגה, קליעה, קרמיקה וגילופי עץ. בגואטמלה מתגוררים זה לצד זה, ילידים, בני עשרות שבטים שונים, הבגד המסורתי של בני המקום הוא מעין טוניקה ארוכה וצבעונית ללא שרוולים, וניתן לראות את הבני המאיה בלבוש מסורתי זה. התושבים נבדלים זה מזה בכובעיהם הססגוניים ובדוגמאות הרקומות על בגדיהם. הפגישה עם המקומיים כמוה כחוויה תרבותית מגוונת ומרתקת, עולם של מנהגים, צבעים וצורות בחלקת אלוהים קטנה.
הארץ הזו הינה גן עדן לחובבי טבע. יש בה עשרות אזורים מוגנים בהם שמורות ופארקים לאומיים עם מגוון רב של בעלי חיים וצמחים, עתיקות מאיה מרתקות, ג'ונגלים, מערות, אגמים, חופים, אזורי ביצות, והרי געש.

מידע כללי
ויזות- ישראלים אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר ולשהות בגואטמלה עד 90 יום.
בריאות- הסכנות הן כולרה, קדחת דנגי, מלריה, צהבת, טיפוס, דיזינטריה. יש לבדוק עם משרד הבריאות בארץ על חיסונים מומלצים.
מים- מומלץ להשתמש בבקבוקי מים מינרליים.
חשמל- 115-125 וולט
מידות ומשקלות- השיטה המטרית
מטבע- קצאל (quetzal)
שעון- גואטמלה מאחרת את ישראל בשמונה שעות
אקלים- האקלים במדינה משתנה בהתאם לגובה. אזורי החוף חמים ולחים, בשאר אזורי המדינה חם ויבש לכל אורך השנה. באזורים ההררים לרוב נעים וחמים אך יכול להיות גם צונן בעונה הגשומה (מאי-אוקטובר). העונה היבשה נמשכת מנובמבר עד אפריל.
גבולות- שוכנת במרכז אמריקה, שכנותיה הן מקסיקו ממערב, בליז מצפון מזרח, הונדורס ואל סלבדור ממזרח, בדרום מערב- הים הקריבי ובדרום מזרח שוכן לו האוקיינוס השקט.
שפה- על אף שהשפה הרשמית היא ספרדית, היא איננה מובנת לתושבים ילידים רבים. כ-22 שפות מאיה, בראשן שפת הקִיצֵ'ה, עדיין נמצאות בשימוש נרחב, בעיקר באזורים כפריים. תושבים לאורך החוף הקריבי, מדברים בשפת הגריפונה הקריבית.
תושבים- גואטמלה נחשבת לצפופה ביותר מבין מדינות מרכז אמריקה. מתגוררים בה 11 מיליון תושבים, כשהרוב השולט הן קבוצות אינדיאניות.55 אחוז מתושביה הינם "מֵסְטִיסוֹס" (בני תערובת של אירופאים ואינדיאנים אמריקאים), וכן אינדיאנים טהורי דם שנטמעו באוכלוסיית המסטיסוס. אינדיאנים צאצאי מאיה, שלא נטמעו באירופאים, מהווים כ- 43 אחוז מהאוכלוסייה. לבנים ואחרים מהווים את יתר האוכלוסייה.
יהודים- בגואטמלה חיים כ-900 יהודים. ישנם מספר בתי כנסת, גן ילדים יהודי ובית ספר "תרבות" המשלים את לימודי היהדות לתלמידיו הלומדים בבתי ספר כלליים.
ענפים עיקריים- קפה, סוכר, בננות, טקסטיל וביגוד, רהיטים, כימיקלים, מתכות, גומי, פרחים ותיירות.

הסטוריה "על קצה המזלג"
תרבות המאיה המזוהה כל כך עם גואטמלה, יצרה את אחת התרבויות המתקדמות ביותר של העולם העתיק. עריה פרחו בכל מרכז אמריקה וכללו פירמידות מפוארות, מקדשים, מצפי כוכבים וסיפריות. המלומדים של תקופת המאיה כתבו יצירות ספרותיות, ופילוסופיות נהדרות ויצרו אדריכלות מופלאה שעד היום נותרה חידה בעיני רבים. אנשי המאיה היו ידועים בכישרונם בתחומי המתמטיקה והאסטרונומיה. הם פיתחו לוח שנה מדויק שאף הוא נותר חידה בעיני רבים.
הגעתם של הכובשים הספרדים בסביבות 1500 לספ' לגואטמלה, הביאה עימה סבל רב ואכזריות לאנשי המאיה, שאט אט גרמה להעלמותם. אבק השריפה, חרבות הפלדה והסוסים שעמדו לרשות הספרדים הכריעו את בני המאיה האמיצים, שלחמו בגבורה בקרבות הקשים. בתקופה זו, מתו רובם בקרבות או במחלות, ואלו שנותרו בחיים שועבדו ואולצו לוותר על אדמותיהם, על זכויותיהם ועל כל זכות לייצוג בפוליטיקה או ברשויות החברתיות. עריהם, על כל תכולתן נהרסו או נשרפו ותרבותם ודתם נאסרה. אף על פי כן המשיכו אנשי המאיה בגואטמלה לשמור על תרבותם, דתם, שפתם וזהותם בסתר. הם המשיכו ללבוש את מלבושיהם המסורתיים, לסגוד ולקיים את הסמלים המיסטיים, לחגוג את החגים ולקיים את הטקסים הדתיים.
בשנת 1821 זכתה גואטמלה לעצמאות מספרד. העצמאות הביאה לשגשוגם של התושבים ממוצא ספרדי (קריאולים) ולהרעה בתנאים המחפירים בלאו הכי לצאצאי המאיה.
רוב הממשלות והנשיאים בשלטון לא הפנו תקציבים לשיפור מצבם את צאצאי המאיה, רק בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 , נוסד משרד ממשלתי לענייני המאיה ע"י חואן חוסה ארבאלו, ששלט באותן שנים. מלחמת אזרחים בת 36 שנה נסתיימה בשנת 1996, עם חתימה על הסכם שלום עם כוחות הגרילה. שנת 1983 מצוינת כשנה שבה נסתיימה האלימות הפוליטית והובילה לבחירות דמוקרטיות החל משנת 1985 ועד היום.

דת
מרבית האוכלוסייה היא נוצרית קתולית, כ- 40 אחוז מהאוכלוסייה הם פרוטסטנטים וניכרת השפעה רבה למיסיונרים אוונגליים. אף שצורת הפולחן הקתולי במדינה משלבת אלמנטים רבים של פולחן מסורתי. כמעט כל טקס דתי ממזג את הפולחן הנוצרי עם מנהגים פגאניים ששורשיהם נטועים עמוק באדמתה של המדינה ובנשמתה של האומה.

אומנות ותרבות
ארץ המשלבת את השרידים הרבים של תרבות המאיה עם המבנים הקולוניאליים הספרדיים. המגוון האינסופי והאקזוטי של הביגוד המסורתי, עבודת היד, שלובשים צאצאי המאיה, הינו אחד ההיבטים התרבותיים המסקרנים ביותר שלה. העיצוב המרהיב של החולצות, הכובעים והחצאיות הססגוניים והרקומים של נשות הילידים מקורו עוד בתקופה שלפני גילוי אמריקה. ניתן לזהות את השתייכותו של הלובש לכפר ולשבט על סמך פריטי הלבוש והדוגמאות. לפרטי הלבוש, לדוגמאות ולצבעים ישנה גם משמעות דתית ומאגית.
ארועים
כל חג קתולי הינו "סיבה למסיבה". יש בחגים הללו הזדמנות להפגין את הבגדים היפים ביותר, ולהשכיח את צרות היום יום בעזרת מוסיקה, מסיכות ואלכוהול.
יפים במיוחד הם חגיגות "סנטו תומה" שבצ'יציקסטננגו, מדי שנה ב- 16 לחודש דצמבר; "חג המתים" המתקיים ביומו הראשון של חודש נובמבר, ואשר במהלכו מרבית תושבי גואטמלה פוקדים את בתי הקברות, מעיפים עפיפונים ואוכלים סעודת הבראה בחברת המתים. חגיגות השבוע הקדוש של הפסחא Semana Santa) ) – זהו האירוע הפולקלוריסטי הצבעוני מכולם המתקיים מדי שנה במהלך הפסחא וכולל תהלוכות וחגיגות בכל ברחבי המדינה.
את הפסטיבלים הדתיים של הילידים מאפיינים המוסיקה והריקודים המסורתיים, כאשר ההשפעה האפריקנית בשירים ובריקודים באה לידי ביטוי לאורך החוף הקריבי.
המטבח
המטבח של גואטמלה מתאפיין בבשר מטוגן או עשוי בגריל, ועוד בשר ועוד בשר. שעועית ואורז הן תוספות מקובלות, ותוכלו למצוא כאן גם אוכל מקסיקני, כגון טורטייה וטאקו ומגוון של מסעדות סיניות. יש גם בירות מקומיות, בגרסאות לבנות ושחורות, ורום וקצאלטקה (Quetzalteca) הם המשקאות החריפים האהובים ביותר על תושבי המדינה.

ערים ואתרים
גוואטמלה סיטי
בירת גואטמלה הינה גוש עירוני גדול והיא רחוקה מלהיות יפה. עיר סואנת, המשתרעת על רמה מישורית מבותרת בערוצים ובמסורת התכנון העירוני בגואטמלה- בנויה במתכונת של שתי וערב. כעיר אשר בה אוטובוסים מיושנים ומעשנים, עמוסי תרנגולות, שווקים תוססים ומעט מבנים קולוניאליים הפזורים בעיר- המבקרים מגיעים אליה בזכות היותה צומת התחבורה הראשית של המדינה יותר מאשר בזכות מעמדה כאתר תיירות.
קווצלטננגו (Quetzaltenango)
עיירה זו, הינה המרכז המסחרי של דרום-מערב גואטמלה, ומשמשת בסיס לטיולים בכפרים הסמוכים, הידועים במלאכות היד של תושביהם ובמעיינותיהם החמים.
במאה ה-19 שגשגה העיירה כמרכז לייצור קפה ולאחסון סחורות, אולם רעידת אדמה שלוותה בתפרצות געשית, קטעו את שגשוגה.

אגם אטיטלן
אגם אטיטלן נחשב לאחד היעדים התיירותיים החשובים והמפורסמים בגואטמלה ולאתר הטבע היפה ביותר במדינה. האגם הבוהק והמלוטש הצית דמיונם של משוררים, שדימו אותו לעין כחולה של ציקלופ ענק, ושל רומנטיקנים, שהכתירו אותו בתור "היפה באגמי תבל". אלף שמות וכינויים נקשרו לו, וגם הציניקנים הגדולים ביותר לא יכלו להיות אדישים לקסמו, ליופיו שובה הלב, לצבעו הכחול העמוק ולמיקומו המרהיב. לאורך גדתו הדרומית מתנשאים שלושה הרי געש, שהגבוה מביניהם מתנשא לגובה 3,530 מטרים, והם נראים כנוגעים עם פסגותיהם בעננים. לאורך גדות האגם התפתחו אתרי ספורט מים רבים, המרכזי מביניהם הוא פנאחצ'ל. ניתן לשכור סירה ולשוט לכפרים הציורים הפזורים לגדות האגם והבנויים על צלע הגבעות, וניתן לצאת למסלולי הליכה רבים בסביבה.
פאנחצ'ל
העיירה הפופולרית ביותר על גדות האגם. לפני כמה עשרות שנים הייתה למוקד עליה לרגל להיפים, שנראה שרבים מהם לא ממש עזבו. רבים מגיעים לעיירה ולא מצליחים לעזוב בזמן שתכננו. הנוף הוולקני של האגם מדהים, וכפרי האזור מדהימים לא פחות, אבל יהיו אלה שיגידו שהעיירה סובלת מעודף תיירים ופיתוח.מרבית המטיילים מתרכזים בעיירה, המכונה לעתים "Pana" בפי המטיילים. זהו כפר גדול יחסית, המונה כ-500 תושבים, ומשמש כמרכז ל"גרינגוס" – כך מכונים הזרים באמריקה הלטינית כולה. הכמות הגדולה של הזרים המטיילים וחיים כאן העניקה למקום את הכינוי Gringotenango, היינו, מקום הזרים. המקום נתגלה על ידי הביטניקים של שנות ה-60 וההיפיס של שנות ה-70, וחלקם עדיין חיים כאן, ילדי הפרחים הנבולים. כך שבפנחצ'ל מתחככות זו בזו כמה קבוצות אתניות: האינדיאנים, השומרים על תרבותם, בשפה ובלבוש הילידים המכונים "לדינו" (משום שספגו תרבות לטינית), המגישים את מרבית שירותי התיירות, עשירים מקומיים הבאים לנפוש, תיירים וקהילות ההיפים. בפנחצ'ל אפשר למצוא בנקל בתי מלון ובתי הארחה בכל מחיר ובכל קטגוריה, מסעדות, בתי קפה, קפה-אינטרנט, חנויות ספרים, דוכנים המוכרים מזכרות, חנויות המציעות עבודות יד ברמות שונות, ומשרדי נסיעות המארגנים טיולים בסביבה. במרבית מסעדות התרמילאים מגישים לארוחת בוקר יוגורט מקומי, בתוספת פירות טריים, פירות יבשים ודבש. פנחצ'ל (וכמה מן הכפרים האחרים שלחוף האגם) הינה מקום פופולרי ללימוד ספרדית, בין אם בקורס ובין אם בעזרת מורה פרטי. כך אפשר לשלב לימודים, טיולים ובילויים. במקום פסטיבל עם ריקודי רחוב והרבה שתיה בין ה-1 ל-7 באוקטובר.

צ'יצ'יקסטננגו
עיירה הררית קסומה וציורית, שרחובותיה מרוצפים אבן והעבר הקולוניאלי ניכר בבתיו , הממוקמת בגובה של 2,030 מטרים מעל פני הים העיירה מוקפת עמקים וסביבה מתנשאים הרים. התפרסמה בזכות השוק החוויתי המומלץ ביותר המתקיים בה.
צ'יצ'יקסטננגו, נמצאת במרחק של שעתיים נסיעה מאגם אטיטלן ומהעיירה אנטיגואה Antigua. במרכזה מזדקרת כנסייה גדולה ומרשימה, שנבנתה על חורבנו של מקדש לאלי המאיה. עד היום ניכרים בפולחן הנוצרי שרידים של העבר הפרה-ספרדי. לכנסיה חשיבות היסטורית מיוחדת – כאן נמצא הפופול וו (Popol Vuh) – ספר המתים של המאיה.
שוק עבודות היד מתקיים פעמיים בשבוע: בימים א' ו-ה', והוא מושך אליו מאות תיירים. שפע של דוכנים העמוסים לעייפה בעבודות יד, מסיכות עץ וכיסויי מיטה רקומים. במרכז הכפר נמצא שוק ירקות בנוי, שבקומה התחתונה מאות ילידים קונים ומוכרים פירות וירקות, ובקומה העליונה בתי קפה מהם ניתן לצפות במתרחש.
מומלץ לשלב את הביקור בשוק עם ביקור בכנסיה (במיוחד במיסה ביום א'), עם בית הקברות הססגוני, ועם טיול אל מקדש הקיצה (Quche), פסקואל אבאך (Pascual Abaj), שם ניתן לעתים לראות את המקומיים מקיימים טקסים פאגאניים לאלי המאיה. לעיתים, ביום השוק ניתן לראות גם את הקופראדיאס (cofradías – אגודות דתיות) מקיימים תהלוכות דתיות. כנסיית סנטו תומס (Santo Tomás) ומקדש פסקואל אבח (Pascual Abaj), שהוקם לכבודו של אל האדמה של בני המאיה המקומיים משלבים בין הפולחן המסורתי של בני המאיה לבין הדת הקתולית, הם המקומות הטובים ביותר לחזות בהתרחשותה של המסורת המשולבת. המוזיאון האזורי- בו נמצא מוצגים של כלי חימר, חודי חנית מחלמיש ומאבן גרניט, אבנים לכתישת תירס וגם אוסף מרשים של אבני ירקן.

אנטיגואה
עיר הבירה העתיקה, שהוקמה על ידי הספרדים ב-1543. העיר, היושבת בינות לשלושה הרי געש מרהיבים, היא אחת הערים העתיקות והיפות ביותר ביבשת אמריקה, ומבניה המקסימים והאיתנים מהתקופה הקולוניאלית עמדו ברעידות אדמה רבות ובאינספור שטפונות ושריפות שפגעו בה קשות. רעידת האדמה ההרסנית שבהן התרחשה בשנת 1776 ובעקבותיה הועברה הבירה 45 ק"מ מזרחה- לגואטמלה סיטי. בעיר נמצא את שרידיהן המרשימים של הכנסיות, מוזיאונים, חצרות פאטיו שהפכו למסעדות, בתי מלון, גלריות, ובעיקר אווירה קוסמופוליטית צעירה. מטיילים רבים קובעים בעיר את בסיס היציאה שלהם, ורבים נשארים כאן כדי ללמוד ספרדית. מדי בוקר מתקיים שוק בצד המערבי של כיכר Alameda de Santa Lucia, ובו מוכרים עבודות יד, החל מווסטים (Chalecos) שנתפרו עבור התרמילאים, ועד שרוכים למשקפיים. שוק זה איננו חוויה אתנית ואיננו פוטוגני במיוחד, אך ניתן למצוא בו עבודות יד מגוונות, ממרבית חלקי המדינה, במגוון רחב של איכויות ומחירים.מומלץ לבקר בעיר היפה בייחוד במהלך הפסחא, ולהנות מהרחובות המרוצפים בעיטורים מורכבים של נסורת צבעונית ועלי כותרת.קאסה קוחום (Casa K'ojom) – מוזיאון מרתק המוקדש למוסיקה, לפולחנים ולחפצי האמנות של בני המאיה.

ליוינגסטון
כפר טרופי קטן, שתושביו הם "גאריפונה", שחורי עור קאריביים, צאצאיהם של אפריקנים שהובאו לעולם החדש כעבדים וברחו או שספינותיהם נטרפו. נישואי התערובת עם מלחים בני גזעים אחרים שספינותיהם נטרפו, וגם עם בני המאיה הילידיים, יצרו תרבות ייחודית ולה שפה הכוללת בתוכה יסודות אפריקניים, מאיים ואירופיים. לליוינגסטון, כפר שלו, המוקף בג'ונגלים, ניתן להגיע מהנמל פוארטו באריוס (Puerto Barrios) שלחוף הים הקאריבי. זהו כפר מרתק, יש בו מטעי קוקוס, בתי עץ צבועים בשלל צבעים וכלכלה המבוססת על דיג. הכפר משמש גם בסיס למסעות שיט בנהר קואקואצ'ה (Río Queqüeche) ובנהר קוקולי (Río Cocolí), שמוביל דרך נוף של יערות טרופיים למקום שבו אפשרי לשחות או ליהנות מפיקניק, ולמסעות שייט לקאיוס סאפודיאס (Cayos Sapodillas), שם אפשר לדוג או לשנרקל. האווירה הקאריבית הרגועה והשלווה משתנה כשהערב יורד, והמסיבות מתחילות.

טיקאל
אחד מהאתרים הידועים והמרשימים במרכז אמריקה, מרכז הפולחן האדיר של בני המאיה . וכן מצפון מערב לפלורס, במחוז אל פטן, ונבדל מהאחרים במרכז אמריקה בכך שהוא נמצא במרכזו של ג'ונגל טרופי עבות. הפירמידות הגבוהות נישאות מעל חופת הג'ונגל הירוקה, עצים עתיקי יומין, שעל ענפיהם משתובבים וצווחים קופים, תוכים ססגוניים מעופפים סביב, וצפרדעי עצים משלימות את ההופעה. מידי פעם מגיחות אלו לאזור המבנים בחיפוש אחרי אוכל. האתר מאופיין באווירה מסתורית ומיוחדת. השרידים הרבים כוללים כיכרות, אקרופוליס, פירמידות, מקדשים ומוזיאון.

לורס
בירתו של מחוז אל פטן המאופיין בג'ונגלים שבצפון מזרח המדינה. פלורס בנויה על אי קטן באגם "פטן איצה" והפרוורים סנטה אלנה המחוברת אליה בגשר וסן בניטו שוכנים על שפת האגם.בעברה הרחוק היתה פלורס מרכז מאיה תרבותי חשוב, אבל לא נותר שריד לכך. זוהי עיר בעלת חזות מכובדת, עם כנסייה ובית העירייה התוחמים כיכר מרכזית, על פסגת הגבעה שבמרכז האי. היא נוסדה על-ידי בני האיצה, ובעת כיבוש אמריקה היתה המעוז האחרון של האינדיאנים בני תרבות המאיה.
הפירמידות, המקדשים והאלילים הוחרבו בידיהם של החיילים הספרדים, ובני המאיה נפוצו לתוך הג'ונגל. כך נולד מיתוס 'העיר האבודה' של תרבות המאיה. ניתן לצאת בשייט בסירה העוגנת בכפרים לאורך הלגונה ולערוך ביקור במערות הגיר אקטון-קאן (Actun-Can).

www.xn--6dbe2a9ah.com